יש תקופות בשנה שהיהודי מרגיש בהן שהעולם פתוח לשינוי. לא שינוי חיצוני בלבד, אלא שינוי פנימי – כזה שמבקש להיטהר, לתקן, לשוב אל האור. אחת התקופות הללו היא תקופת ימי השובבי"ם, והם זמן מיוחד מאוד בלוח השנה היהודי – זמן של התבוננות, תיקון, וזיכוך הנשמה.
מה זה "שובבי"ם"?
"שובבי"ם" הוא ראשי תיבות של שמות חומשים, או ליתר דיוק – שמות הפרשות הנקראות בזה אחר זה בתחילת ספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. לעיתים מוסיפים גם את פרשות תרומה ותצווה – ואז זה נקרא "שובבים ת"ת". זוהי תקופה שנמשכת בין שישה לשמונה שבועות, ונופלת תמיד בחורף – בין טבת לאדר – תלוי בשנה אם היא פשוטה או מעוברת.
המונח לקוח גם מהפסוק בנביא ירמיהו: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים", אשר מתאר את קריאת ה' אל עמו לשוב אליו בתשובה. הביטוי "שובבים" אם כן הוא גם תיאור של אדם או עם שסרו מן הדרך, וגם קריאה לשוב, לתקן, ולהיטהר.
למה דווקא בחורף?
בלוח השנה, תקופת השובבי"ם אינה זמן של חגים גדולים או מועדים שמחים. היא נופלת דווקא בימים אפורים, קרים, שגרתיים – ובכך טמון כוחה. החורף במובנים רבים הוא זמן של כיסוי, של המתנה, של שקט – ומהשקט הזה צומחת העבודה הפנימית.
על פי תורת הסוד והקבלה, תקופת ימי השובבים מתאימה במיוחד לתיקונים שקשורים לענייני קדושה – בעיקר בעניינים שבין אדם לגופו, בין אדם ליצרו, ובין אדם לזולתו. נושאים כמו שמירת הברית, תיקון המידות, התכוונות בתפילה, תיקון הדיבור והמעשה – כולם מוצאים מקום מיוחד לתיקון דווקא בתקופה זו.
תיקונים ומנהגים
בקהילות רבות, במיוחד אצל יהדות המזרח וחסידים, ימי השובבים מוקדשים לתעניות, סליחות, תיקוני חצות, קריאת תהילים, תפילות מיוחדות ותיקונים על פי האר"י הקדוש.
יש הנוהגים להתענות פעם בשבוע, יש הנוהגים בצום חלקי (עד חצות היום), ויש שעושים "תענית דיבור" – כלומר שותקים כל היום למעט דברים שבקדושה. גם השבתות בתקופה זו נחשבות לשבתות של עלייה רוחנית, ויש שנוהגים ללמוד בהן זוהר, ולעסוק בענייני תשובה ותיקון.
הרעיון המשותף לכולם הוא פתיחת הלב – לא מתוך פחד, אלא מתוך תשוקה לקרבה. ימי השובבים הם הזדמנות לחזור אל עצמנו, אל נשמתנו, ולחדש את הברית שבין האדם לבין בוראו.
סיכום: ימי השובבי"ם – זמן שקט עם הד של גאולה
בין סערות הזמן, בין חנוכה לפורים, שוכנת לה תקופה שקטה לכאורה – אך רבת עוצמה. ימי השובבי"ם, לפי לוח השנה היהודי, הם קריאת התעוררות, זמן של חסד נסתר, הזמנה לתיקון עמוק.
הם מלמדים אותנו שהשובב – אותו שנראה כמרדן, כמתרחק – הוא דווקא בן אהוב. הם מלמדים שהחורף אינו עונה של שינה בלבד, אלא של שתילה של ניצנים פנימיים. והם מזכירים: גם אם נפלנו, גם אם שכחנו – תמיד אפשר לשוב, תמיד אפשר לתקן, ותמיד יש מי שמחכה לנו בקצה הדרך – באור גדול ובאהבה.
